נעמה, מכתב ראשון

שלום, שמי נעמה. אני תלמידה מצטיינת בכיתה י', בת 15 וחצי. אני פרפקציוניסטית ושואפת לשלמות בכל דבר. אני נערה חברותית ואת זמני הפנוי אני מבלה עם חברותיי ובצפייה בטלוויזיה (בעיקר בערוץ האופנה).
בזמן האחרון ירדתי במשקל (אני שוקלת את עצמי לפני ואחרי כל ארוחה מבלי שאף אחד יראה) והסובבים אותי שמים לב שאני שקטה יותר ושמצב רוחי ירד. הם טוענים שאני מסוגרת ומתחמקת ממפגשים חברתיים- אבל זה לא נכון. בתקופה האחרונה אני נוטה לא להשתתף בשיעורי ספורט מכיוון שאין לי כוח ואני מרגישה חולשה ואני סובלת מכאבי שרירים.
בקשר למשפחה שלי- יש לי אחות בת 10, ההורים שלי גרושים ואני ואחותי גרות אצל אמי. המצב בבית לא כל כך טוב... אנחנו כל הזמן רבות ויש לי "מצבי רוח"...
אני מפחדת לעלות במשקל ואני לא מבינה למה אומרים לי שאני רזה מדי- זה ממש לא נכון, אם כבר אני שמנמונת ואני ממש לא אוהבת את הגוף שלי. יש לי אפילו הוכחה לכך: התנפחו לי הרגליים והידיים (אולי כדאי לי להפסיק לאכול?).
אני מקפידה מאוד לאכול בריא ובכמויות מצומצמות אבל רק כדי לשמור על תזונה נכונה. בנוסף, אני מקדישה זמן רב להכנת המזון ולאופן סידורו בעת האכילה. אני משקיעה מאמצים בהכנת המזון למשפחתי אך אני לא אוהבת לאכול ממנו משום מה. בתקופה האחרונה יצרתי לעצמי ספר מתכונים, אליו אני מצרפת כל מתכון דיאטטי שאני רואה.
אני חסרת בטחון ומעודד אותי כשנותנים לי ביקורת חיובית בנוגע למראה שלי.
בזמן האחרון קר לי מאוד למרות שחם- אולי אני חולה בשפעת או בדלקת גרון?
יש לי וידוי קטן: אתמול אחרי שהתקלחתי, הסתרקתי ויצאו לי כמויות שיער... זה ממש הפחיד אותי! אולי כדאי שאבדק אצל רופא?
חוץ מזה הציפורניים שלי היו תמיד יפות, חזקות ובריאות ותמיד החמיאו לי עליהן אבל משום מה הן עכשיו שבורות, חלשות ופשוט מ-כ-ו-ע-ר-ו-ת.
בשבוע הבא יש לי תור לקוסמטיקאית כי צמחו לי פלומות שיער במקומות לא רגילים...
בשבוע שעבר היה לי טיול שנתי, אבל לא יצאתי אליו בגלל שהייתה לי עצירות נוראית וכאבי בטן חזקים מאוד. חשבתי שזה בגלל המחזור אבל לא קיבלתי כבר חודשיים אז כנראה שזו לא הסיבה...
בחודשים האחרונים אני לא מצליחה להירדם למרות שאני מאוד עייפה. אני לא מצליחה להתרכז בלימודים וקשה לי לפתור בעיות, דבר שהייתי טובה בו מאוד עד כלפני חודש.
אני כבר כמה שבועות סובלת מהצטננויות דחופות ואני חוששת שחליתי במספר דלקות, אולי בדלקת ריאות או דלקת גרון. אמי דורשת ממני לערוך בדיקות רפואיות.
מה נסגר איתי?!

רופא המשפחה, מכתב ראשון

הרופא:

אנמנזה

שם החולה: נעמה לוי.

גיל: 15.5.

תאריך: 3.1.2043.

מצב משפחתי: רווקה.

תלונות החולה: התנפחות הרגליים והידיים טמפ' גוף נמוכה ותחושת קור. נשירת כמויות שיער רבות וגדולות. הישברות ציפורניים והיותן חלשות למרות שעל פי החולה בעבר הן היו חזקות ובריאות. צמיחת פלומות שיער בתקופה האחרונה במקומות שונים בגוף, כגון: החזה, הגב העליון והתחתון, הבטן והישבן. החולה סובלת מעצירות, כאבי בטן חזקים מאוד ואי קבלת מחזור במשך ארבעה חודשים. קושי רב להירדם למרות תחושת עייפות קשה. כמוכן החולה סובלת מקושי בריכוז.

בדיקות: ערכתי לחולה בדיקות דם באמצעות מתקן טכנולוגי דרך המחשב. בדיקות הדם בדקו את רמת החלבונים, הסוכרים והשומנים בגוף שלה. בדיקה נוספת שנערכה הייתה בדיקה לרמות ההורמונים האלו: LH והורמון ה-FSH . בדיקת רמת הורמונים אלו יבדקו לי מדוע נעמה "איבדה" את המחזור החודשי שלה. נבדוק גם את רמת הורמון הטסטוסטרון בגופה על מנת לבדוק מדוע צמחה פלומת שיער בגופה. כמוכן, נערוך בדיקה לשלילת הריון.

התרשמות כללית: קיים חשש גדול כי תזונת החולה לקויה וזוהי הסיבה המרכזית לנשירת השיער, שבירת הציפורניים, כאבי הבטן והעצירות שתוקפים אותה והקושי להתרכז. כמוכן, לפי התרשמותי לנערה יש בעיות הורמונאליות שהן הסיבות לאי הופעת המחזור ולצמיחת פלומות השיער בזמן האחרון.

לאחר כעשר דקות תוצאות הבדיקות הגיעו אל מחשבי ואכן התברר לי כי חששותיי הם נכונים מכיוון שהבדיקות היו חיוביות. הבדיקות אכן הראו כי לנעמה יש בעיות הורמונאליות ומחסור בסוכרים, חלבונים ושומנים בדם, אך המצב לא קריטי במיוחד וניתן לטיפול.

דרכי טיפול: זריקות הורמונאליות להסדרת המחזור החודשי והסרת פלומות השער שצמחו בגופה, כדורי ברזל-"פרוגרד" שיחזקו אותה, הסבר לאם לגבי שינוי הרכב המזון בתפריט של הנערה וכמו כן ביקשתי מהאם לבדוק האם קיימת היסטוריה משפחתית של הפרעות אכילה.

רופא מומחה, מכתב ראשון

במשך כשנתיים ערכתי מחקר בנושא ההפרעה הנפשית אנורקסיה נרבוזה. להלן המסקנות הנובעות ממחקר זה:

אנורקסיה נרבוזה מוכרת זה מאות שנים, ותיאורים של סימנים המזכירים אותה ידועים כבר מהמאה הרביעית לספירה, אך הדיווח הקליני המפורט הראשון מיוחס לרופא אנגלי, ריצ'רד מורטון, שתיאר בשנת 1694 שני מקרים של אנורקסיה נרבוזה. ב- 1873 קיבלה המחלה את שמה. אנורקסיה נרבוזה היא אומנם הרעבה עצמית, אבל התרגום האמיתי הוא " איבוד התיאבון כתוצאה ממתחים". השם מטעה, כי לחולי אנורקסיה יש תאבון והבעיה היא שהם מנסים להילחם בו, כדי לדכא אותו. החולה רואה במחלה "ידיד", "בן ברית", שעוזר לה/לו להתגבר על הרצון לאכול. עם הזמן מתפתחת תלות מוזרה של החולה במחלה. שלב מתקדם יותר של המחלה (כנראה כשהחולה משוכנע סופית שהמחלה היא ידידת האמת שלו ושהמטפל הוא האויב) מתחיל, למעשה, תהליך האיבוד לדעת מרצון. בשלב הזה מתחילה גם פגיעה במערכות פיזיות של הגוף. למעשה, עד להתפרצותה של התופעה בשנות ה-70' של המאה הקודמת, דווח על מקרים מעטים בלבד. אין בידיי עדיין נתונים מדויקים לגבי שכיחותה של המחלה כיום בארצות המערב, אך ההערכה בספרות המקצועית היא שיש 0.4-1.5 מקרים ל- 100 אלף בני אדם בקרב האוכלוסייה הכללית, וכמקרה אחד ל-100 באוכלוסיית הנערות הלבנות מהמעמד הבינוני ומעלה הפרעות אכילה נפוצות בגיל ההתבגרות: סובלים מהן כ-10% מהבנים ו-20% מהבנות. הבסיס להפרעות הוא לא המשקל ההתחלתי, אלא העובדה שהנוער נתון להשפעת הלחץ הנוצר סביב הרזון. המחלה מופיעה בדרך כלל בגילים 10-30, ובמקרים מעטים אף בגילים גבוהים יותר. שכיחות המחלה הגבוהה ביותר היא בקרב גילאי 11-20. בשנים האחרונות מתברר יותר ויותר שהיא מופיעה גם אצל גברים וכן שהיא חוצה את כל שכבות האוכלוסייה.

חשוב לציין כי ממחקרים עולה גם קשר תורשתי, סטטיסטי ולא מוסבר עדיין, בין אימהות שסבלו מהפרעות אכילה, לבנותיהן.

אין סטטיסטיקה מדויקת על הפרעות אכילה. גם מבחינת הדיווח הסטטיסטי של משרדי הבריאות או של קופות החולים בארצות השונות אין נתונים לגבי אנורקסיה. חלק מדווח בתחום "הבעיות הפנימיות" וחלק נבלע בתוך הדיווחים של "טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי". בארה"ב מעריכים שאחוז אחד מהאוכלוסייה סובל מאנורקסיה. אחוז אחד משמעו 2.7 מיליון איש. לא מעט, ועם זאת רחוק מלשקף את המציאות.
הטלוויזיה והתקשורת המערבית אולי מזרזות את התפתחות האנורקסיה, אבל הן לא הסיבה היחידה להימצאותה, שכן היא התקיימה הרבה לפני התקשורת והיא מתגלה כיום גם בחברות שלא נחשפו לתקשורת ולדוגמניות. נכון הוא, שככל שהמחלה נחשפת כך גם מתעדכנת הסטטיסטיקה לגבי הגורמים המשפיעים.

נדרשים 4 סימנים עיקריים להגדרת אדם כחולה אנורקסיה נרבוזה (מתוך סקרים שערכתי במהלך השנתיים האחרונות, הנתונים שהעלתי מהמחקר וסקירה היסטורית):
א. ירידה אל מתחת למשקל הנמוך ב-15% מהמשקל התקין לפי הגיל ולפי הגובה, או לחילופין, אי השגת משקל זה.
ב. פחד עמוק מפני תוספת משקל או השמנה, למרות המשקל הנמוך.
ג. הפרעה בדימוי הגופני העצמי, מבינת המשקל או הצורה, הרגשה "שמנה" או הרגשה שאיבר מסוים "שמן", למרות הכחישות.
ד. בנשים, הפסקת הווסת (אל-וסת) בשלושת החודשים החולפים (לפחות) קודם לפנייה לאבחון.

לאנורקסיה נרבוזה יש סימנים אופייניים נוספים על הסימנים שנמנו לעיל, שרובם סובבים סביב האוכל והאכילה, כגון סירוב לאכול עם המשפחה או במקומות ציבוריים, העדפה לאכול לבד בליווי טקסים שונים, כמו ספירת קלוריות מדויקת וחיתוך קפדני של האוכל, וכן רצון לבשל עבור אחרים. החולה באנורקסיה נרבוזה מוריד את צריכת האנרגיה לרמה נמוכה ביותר ונמנע מאכילת מזונות עתירי שומנים ופחמימות. חולים רבים נוהגים להוסיף למשטר האכילה המוגבל פעילות גופנית מאומצת וממושכת, כדי לגרום לניצול מרבי של מעט האוכל שהם אוכלים. שני הסימנים הנפשיים המאפיינים את הסובלים מאנורקסיה נרבוזה הם דיכאון והתנהגות כפייתית- "דיבוקית". התופעות האלה מלוות לעתים בהישגיות רבה בלימודים, בחוסר שינה ובהתרחקות הדרגתית מהחברה, עד כדי הסתגרות מוחלטת. (מהמחקר עולה הטענה כי אנשים ונשים בעלי אינטליגנציה גבוהה מהממוצע נתפשים אליה יותר מאשר אחרים, אך ישנו עדיין סיכוי גדול כי טענה זו אינה נכונה)

הסימנים הפיזיולוגיים המלווים את המחלה כוללים ירידה והפרשת תירוקסין- ההורמון של בלוטת המגן המשתתף בקביעת קצב המטאבוליזם הבסיסי, וכן הפרעה בהפרשת ההורמון אינסולין והורמון הגדילה, כמו גם בהפרשתם של הורמונים אחדים הקשורים למערכת המין (ולמחזור החודשי). תמונת הדם של רוב החולים תקינה, על אף שבמצבים קשים עלולה לרדת רמתם של מינרלים (אלקטרוליטים) חשובים כגון האשלגן, ובכך לסכן את תפקוד הלב. גם רמת החלבונים בדם עלולה לרדת, עקב אספקה מעטה של חלבונים במזון. רמת הכולסטרול, לעומת זאת, עלולה לעלות אל מעל לרמתו התקינה.
הסכנות של אנורקסיה הן סחרחורות, בעיות בכליות, הפסקת מחזור חודשי ובעיות שיניים. השפעותיה יכולות להגיע עד לקוצר נשימה, איבוד בצפיפות העצם, אובדן פוריות, דיכאון, דום לב ומוות.
הלוקים באנורקסיה נרבוזה מכחישים במקרים רבים את עצם המחלה ודוחים כל נסיון לטיפול, אלא אם המצב מידרדר בקיצוניות. מסיבה זו, יש לעתים צורך בטיפול כפוי. על פי רוב האנורקסיה נרבוזה מתפרצה פעם אחת ומסתיימת בהבראה, אך יש מקרים שבהם הסימנים חוזרים, ולעתים המחלה כרונית ונמשכת שנים רבות, ואפילו לאורך כל החיים. גרסה מתונה של המהלך הכרוני היא אכילה תקינה כביכול מבחינת כמות המזון הנאכל ומבחינת משקל הגוף, אך המלווה בתכנים השכליים המאפיינים את האנורקסיה נרבוזה, כגון סגידה לרזון, עיסוק יתר בחישוב קלוריות, בררנות וטקסיות בבחירת התפריט ובאופן הכנתו והימנעות מכל מזון הנחשד כ"משמין".

שיעור מקרי המוות בקרב חולי האנורקסיה נרבוזה- בדרך כלל מרעב- הוא 5%-15%. בטווח זמן ארוך של 20 שנה מגיעה התמותה לכדי 20%. גם כאן יש בעיה, מפני שרק לעיתים רחוקות תירשם הפרעת האכילה בסיבת המוות ברוב המקרים החולים נמצאים במחלקות הפנימיות וסיבות המוות המדווחות שונות (לא בכוונה חלילה, אלא משום שהמוות נגרם על-ידי התפתחות אחרת, שנוצרה כתוצאה מהמחלה).


כיום נהוג לחלק את הלוקים באנורקסיה נרבוזה לשתי קבוצות: האחת, בעיקר בגילאים צעירים יותר, מאופיינת בהגבלת כמות המזון הנאכל בלבד, והאחרת מאופיינת גם באכילה- לעתים בולמוסית- המלווה הקאות לאחר מכן או נטילת תרופות משלשלות. המשתייכים לקבוצה השנייה מאופיינים גם בדחפים בלתי נשלטים אחרים חוץ מהאכילה.

נעמה, מכתב שני

כעבור חודשיים...

בחודשיים האחרונים התעלפתי 3 פעמים, לחץ הדם שלי היה נמוך, פעימות הלב שלי היו איטיות. העור שלי, במיוחד בכפות הידיים, קיבל גוון צהוב-כתום. למרות החולשה ביקשתי מאמי לרשום אותי למכון כושר. התחלתי ללכת כל יום ולהתאמן במשך 3 שעות- על המכשירים, הליכון, משקולות ושיעורי אירובי. כאשר התעמלתי הרגשתי רע מאוד אך הסתרתי זאת כדי שלא יפסיקו לי את המנוי. אני מקפידה למדוד לי היקפים ומקווה שבאמצעות האימונים בחדר הכושר אוכל להוריד אותם.
אמא שלי התחילה לחשוד שעובר עליי משהו... התברר לי שהיא עקבה אחריי בחשאיות. במהלך המעקבים אמי תפסה אותי, לצערי, לוקחת תרופות משלשלות ותרופות המעודדות הקאה הגורמות לי להקיא את המזון שאכלתי.
אמא שלי ערכה איתי שיחה ובמהלכה התוודיתי שהפסקתי לקבל ווסת בארבעת החודשים האחרונים. אמי נבהלה מאוד ולקחה אותי לפגישה עם הרופא.
הרופא בדק אותי וראיתי כי הוא מודאג מאוד. הוא קרא לאמי פנימה וסיפר לי ולה כי הובחנה אצלי מחלת האנורקסיה נרבוזה. נבהלתי. בכיתי. רציתי למות. פחדתי מאוד מהתגובה של המשפחה, החברים והמורות.
הרופא פחד שחסרים לי מספר חומרים בגוף וכן כי אני סובלת מבעיות הורמונאליות שונות ועל כן שלח אותי למספר בדיקות כדי לאבחן את מידת הנזק שנגרם: בדיקת דם, בדיקת כליות, כבד ובלוטות המגן, רמות הורמונים מסוימים, רמת הויטמינים והמינרלים במזון שאכלתי, הימצאות סמים בגוף, בעיות עיכול סוגי מזון מסוימים, כמו מוצרי חלב ועוד כמה בדיקות שאני כבר לא זוכרת.
הרופא אמר שיכולים להיות לי סיבוכים רבים שיכולים אפילו לגרום לי למוות. הוא אמר ש-5%-10% מהסובלים מאנורקסיה נרבוזה מתים, מחציתם מתאבדים כתוצאה מדיכאון.
הרופא הציע לי מספר טיפולים. הוא אמר שאין תרופות ספציפיות לטיפול באנורקסיה נרבוזה. מקובל שילוב של יועץ וטיפול תרופתי בהתאם למצב המטופל...הוא אמר שמי שסובל מחששות ודיכאון צריך לקבל תרופות נגד דיכאון. מי שאיבד משקל רב, יזדקק לתוספי מינרלים וויטמינים. בגלל שסבלתי גם מחששות ודיכאון וגם איבדתי משקל רב הוא המליץ לי לשלב בין שני טיפולים אלו . הוא אמר גם שאני יכולה לקבל יעוץ אמוציונלי ושאני יכולה לבחור אם אני מעדיפה טיפול אישי או טיפול בקבוצה, בו סיפור הצלחה של אחד יעודד אותי. בנוסף הרופא אמר שיעזור לי טיפול משפחתי וכן יעוץ דיאטטי, תוך קבלת הדרכה צמודה מתזונאי מוסמך, שיתכנן לי תפריט המתאים לי ביותר בהתאם למצבי.
הרופא הזהיר אותי שיש סיכוי רב שאני אעלה במשקל במהירות. דבר זה עלול לגרום לי לבעיות, כגון: התנפחות הבטן, עצירות, בעיות לב ועוד.
פחדתי מאוד לעלות במשקל, לא רציתי לא לאהוב את הגוף שלי שוב פעם.
בהתחלה חשבתי ל"עבוד" על אמי ולהמשיך בדיאטה של עצמי, אך פתאום הבנתי שאת הטיפול אני מחויבת לקבל בבית החולים בחלק מהזמן אהיה נאושפזת במשך כל היום ובחלק מהזמן אגיע לשם משמונה בבוקר עד 4 אחה"צ. דבר זה יחייב אותי לקבל טיפולים אלו
כשחזרנו הביתה אמא שלי דיברה איתי והבטיחה לי שהיא תעזור לי בכל ושיהיה לי גוף יפה. היא הבטיחה שהיא לעולם לא תעזוב אותי!!! בכיתי ה-מ-ו-ן בגלל שפחדתי מאוד. לא ידעתי מה לעשות. הייתי מאוד מבולבלת ולכן הלכתי לשון. אחרי שקמתי הבנתי את המצב. הבנתי שאני מזיקה לעצמי ושאני לא יכולה להמשיך כך. פתאום קלטתי שכולם רק רוצים לעזור לי ולכן כדאי לי לשמוע בקולם של אמי והרופא. הם באמת רוצים בטובתי ועושים הכל מתוך אהבה.
פתאום נזכרתי בחברים שלי . נזכרתי שלא ראיתי אותם הרבה זמן והתחלתי להתגעגע.
רציתי להתקשר לבר, החברה הכי טובה שלי, אבל לא היה לי כוח ולא סבלנות. נשבר לי מהחיים!!! אוף אין לי כוח לעוד פגישות עם הרופא המעצבן הזה....

רופא המשפחה, מכתב שני

אנמנזה

שם החולה: נעמה לוי.

גיל: 15.5.

תאריך: 10.3.2043.

מצב משפחתי: רווקה.

תלונות החולה: החולה טוענת כי בחודשיים האחרונים היא התעלפה 3 פעמים, לחץ הדם שלה היה נמוך, פעימות הלב שלה היו איטיות ובלתי סדירות, וכן סבלה מהתכווצויות שרירים. העור שלה, במיוחד בכפות הידיים, קיבל גוון צהוב-כתום.
אם החולה טוענת כי בתה הקיאה מספר פעמים. המחזור החודשי של החולה לא חזר אליה מאז הפעם האחרונה שנבדקה אצלי. כמוכן, החולה סובלת מדיכאונות.

בדיקות: ערכתי לחולה בדיקות דם להערכת רמת השומנים, הסוכרים והחלבונים בגופה, בדיקת כליות, כבד ובלוטות המגן. כמוכן, ערכתי לחולה בדיקת רמות ההורמונים LH
ו-FSH כמו בפעם הקודמת, בדיקה לשלילת הריון, בדיקה לרמת הויטמינים והמינרלים במזון שהיא אוכלת, בדיקת שתן להימצאות סמים ושרידי תרופות שונות בגופה ובדיקות גסטרולוגיות לברור בעיות עיכול סוגי מזון מסוימים. בדיקה נוספת הייתה בנוגע לאיזון הכימיקלים בגופה. כמוכן אני אתייעץ עם רופא ממוחה שייתן לי סקירה על מחקרים שנערכו לגבי אנורקסיה, נתונים סטטיסטיים על חולים, מי הן קבוצות הסיכון למחלה והאם דרכי הטיפול שלי הן הטובות ביותר.

התרשמות כללית: אני חושש כי הנערה סובלת מהפרעה נפשית בשם אנורקסיה נרבוזה. תוצאות הבדיקות יאששו או ישללו זאת.
בפעם האחרונה ביקשתי מהאם לבדוק היסטוריה משפחתית ובאמת נמצא כי אחותה של האם סבלה מאנורקסיה נרבוזה. כיום ידוע שנטיות גנטיות משפיעות ומכריעות על הפרעות אכילה לא פחות מגורמים חיצוניים.
כשאני אוסף את כל התסמינים, תוצאות הבדיקות הקודמות והשיחה עם הנערה חושש אני שכיוון מחשבה זה הוא נכון.

כעבור כעשר דקות הגיעו תוצאות הבדיקות ואכן הובחן כי לנערה יש בעיות בכליות, בקיבה ובכבד, רמת ההורמונים LHו-FSH היא נמוכה מאוד, לנערה יש מחסור רב בויטמינים ובמינרלים. לפי הבדיקות ניתן לשלול את הימצאות הסמים בגופה של הנערה אך נמצא כי לקחה תרופות המעודדות הקאה ותרופות משלשלות. רמת הסוכרים, החלבונים והשומנים בגופה של הנערה חמורה מאוד. כל אלה מאוששים את תלונות החולה ומסבירים את הגורמים להם. בגופה התגלה מחסור בסידן בעצמות ועל כן יש לה התפתחות של אוסטיאופורוזיס אשר עלול לגרום לה לשברים דחופים של העצמות. יש לציין כי בגופה יש מחסור של כימיקלים חיוניים: כלוריד, נתרן ואשלגן אשר גורמים לה להתכווצויות השרירים ולפעימות הלב הבלתי סדירות והאיטיות מדי.

דרכי טיפול: הסברתי לחולה שככל שהטיפול יינתן בשלב מוקדם יותר, כך רבים סיכויו של הטיפול להצליח, אך הסברתי כי מצבה הגופני וכן הנפשי קשה ויכול להיות שחלק מהנזקים בלתי הפיכים ועלולים לגרום לסיבוכים רבים אשר עלולים להוביל למוות במקרה והטיפול לא יצליח.
הצעתי לחולה מספר דרכי טיפול: מכיוון שאין תרופות ספציפיות לטיפול באנורקסיה נרבוזה מקובל שילוב של יועץ וטיפול תרופתי. מכיוון שהחולה סובלת מדיכאון היא צריכה לקבל תרופות נגד דיכאון ומכיוון שאיבדה משקל רב, היא תזדקק לתוספי מינרלים וויטמינים. אני ממליץ לה לקבל יעוץ רגשי אישי או בקבוצה. כמוכן, יש צורך בייעוץ דיאטטי, תוך קבלת הדרכה צמודה מתזונאי מוסמך, שיתכנן לה תפריט אישי המתאים לה במצבה. כמוכן יש סיכוי רב כי נעמה תעלה במשקל במהירות. דבר זה עלול לגרום לה לבעיות שונות: התנפחות הבטן, עצירות ובעיות לב. במקרה ובעיות אלו ימשכו במשך זמן רב ומצבה יחמיר יהיה לטפל בהן באופן פרטני. בנוסף, על החולה לקבל טיפול הורמונאלי, בהתאם להתייעצות עם קרדיולוג, אשר יסייע להסדיר את המחזור החודשי ויפחית את פלומות השיער שצמחו בגופה.
החולה מחויבת לקבל טיפול זה תוך אשפוז בבית חולים תחת השגחה. בחלק מהזמן היא תהיה מאושפזת במשך כל היום ובחלק מהזמן היא תתאשפז אשפוז יום.

רופא מומחה, מכתב שני

היות ששכיחותן של הפרעות האכילה, ובמיוחד של אנורקסיה נרבוזה, גבוהה במיוחד בגילאים צעירים, חשוב שכל הבאים במגע עם בני נוער- הורים, מחנכים, מורים לביולוגיה ולחינוך גופני, רופאים, אחיות בבתי ספר, תזונאים, יועצים ופסיכולוגים חינוכיים- יתנו דעתם למניעת התופעה.

על פי עוד מחקר שערכתי הסקתי מסקנות העוסקות בדרכים המאפשרות את מניעת ההפרעה הנפשית אנורקסיה נרבוזה.
אפשר למנוע את האנורקסיה נרבוזה באמצעות העמקת החינוך לתזונה ולמנהגי אכילה בריאים, הקניית ידע על הקשר בין תזונה לבין תפקודי הגוף השונים, וכן גילוי ערנות לסימנים המוקדמים המאפיינים הפרעות אכילה, זיהוים המוקדם ככל האפשר והפניית הנערה או הנער לייעוץ מקצועי. גילוי מוקדם חשוב במיוחד כדי למנוע את הידרדרות ההפרעה ואת הפיכתה למחלה כרונית. אמצעי התקשורת יכולים אף הם לשמש כלי עזר במניעת הפרעות האכילה, באמצעות העברת המידע המתאים בנושאי תזונה ובאמצעות דיונים בשיתוף אנשי מקצוע והקהל הרחב.

להלן מספר עצות שכתבתי, העוסקות בנושא "דרכים בהם יכולים הורים לעזור במניעת ההפרעה הנפשית 'אנורקסיה נרבוזה'":
1. שקול את מחשבותך, יחסך והתנהגותך כלפי הגוף שלך ולגבי הדרך שבה השפיעו המשקל והמין על השיקולים שלך...
לאחר ששקלת היטב את מנהגיך בקשר לגוף חנך את ילדיך על פי:א. הבסיס הגנטי לשוני של גודל ומבנה גוף האדםב. מה המשמעות והכיעור שבדעה קדומה.תעשה מאמץ לשמור על התנהגות חיובית ובריאה. הילדים לומדים מדברים שאתה עושה ואומר.

2. בחן בזהירות ומקרוב את המשאלות והמטרות שאותם היית רוצה שילדיך ושאר האנשים שאתה מחבב יממשו. האם אתה שם דגש על היופי ומבנה הגוף של ילדיך ובמיוחד של בנותיך?המנע מגישה שבעצם אומרת לילד/ה, "אני אחבב אותך יותר אם תוריד מעט משקל, אל תאכל/י כל כך הרבה, את נראית כמו הדוגמנית החטובה בפרסומת, אקווה שתצליח/י להיכנס לבגדים צרים יותר, וכו'".קבל החלטה מה ביכולתך לעשות על מנת למנוע ולהפסיק לקנטר, לבקר, להאשים, להסתכל בצורה מאשימה וכו' כך שהדעה שמה שגדול או שמן זה רע ודברים קטנים זה טוב.

3. למד אודות ודבר עם ילדיך על: א. הסכנה שבניסיון לשנות מבנה גוף באמצעות דיאטה. ב. הערך לבריאות שבהתעמלות מבוקרת. ג. החשיבות שבאכילת מזון מגוון בארוחות מאוזנות היטב שאוכלים לפחות 3 פעמים ביום.המנע מהכללות של מזון למסגרות כמו, "טוב, בטוח, נמוך בשומנים או ללא שומנים". לעומת "מזון רע, מסוכן, משמין.הייה מודל לחיקוי בנושאי אכילה נבונה, התעמלות והתחייבות עצמית.

4. התחייב לעצמך שלא לעסוק בפעילות ספורט ( כמו שחיה, אמבטיות שמש,ריקודים וכו') רק בגלל שהם משפיעים על משקלך וצורתך. המנע מללבוש בגדים שאינם מתאימים לך או לא נוחים רק בגלל שהם ממקדים תשומת לב במבנה הגוף או במשקל.

5. התחייב לעצמך לעסוק בספורט למען ההנאה שבהרגשה שהגוף שלך מתחזק . אל תעסוק בספורט על מנת להפחית רמת שומנים או כנגד ארוחה טובה, מלאת כלוריות, שאכלת.

6. קח ברצינות מה שאנשים אחרים אומרים, מרגישים ועושים .

7. עזור לילדיך להבין, להעריך ולהתנגד לדרכים שבהם מנסה התקשורת, במיוחד הטלוויזיה,מגזינים וערוצי מידע אחרים, לעוות את האמת בנושא הגוונים והסוגים השונים של גוף האדם כאשר התקשורת מציגה גוף רזה כהוכחה לעוצמה, לכוח, פופולאריות, שלמות וריגושים.

8. חנך נערים ונערות על צורות שונות של אפליה, כולל נושאי משקל, ועזור להם להבין את האחריות המוטלת עליהם למניעת האפליה הזו.

9. עודד את ילדיך להיות פעילים וליהנות ממה שהגוף שלהם יכול לעשות ולהרגיש. אל תגביל את כמות הקלוריות במזונם אלא אם הרופא המשפחתי מבקש שתעשה זאת מהבחינה הרפואית.

10. עשה ככל יכולתך לעודד את רמת ההערכה העצמית והכבוד העצמי של ילדיך, בנושאים אינטלקטואלים,ספורט וחברה. תן לבנים ולבנות את אותה ההזדמנות והעידוד. הייה זהיר ביותר שלא לרמוז שבת פחות מוכשרת מבן למשל בדרך של ויתור לבנים על ניקוי החדר למשל. הרגשה של עצמאות ואימון אישית ביחד עם הערכה עצמית מוצקה הם כנראה הנוגדנים הכי חשובים לדיאטות ולאנורקסיה נרבוזה.

נעמה, מכתב שלישי

כעבור משהו כמו שלושה חודשים ...

אחרי שהגיעו תוצאות הבדיקות ממש נבהלתי! הרופא אמר לי שיש לי התפתחות של משהו כמו אוסטיאופורוזיס ומחסור בסידן בעצמות כתוצאה מתזונה לקויה. דבר זה עלול לגרום לי לשברים תכופים של העצמות. התגלו לי בעיות קיבה, כליות וכבד. בנוסף, יש לי מחסור בגוף של כימיקלים חיוניים כמו כלוריד, נתרן ואשלגן וזוהי הסיבה להתכווצויות השרירים ולפעימות הלב הבלתי סדירות או איטיות מדי שפקדו אותי בזמן האחרון. תוצאות הבדיקות הדליקו למשפחתי "נורה אדומה" ולכן אימצנו את הטיפולים שהרופא המליץ לי עליהן.
מצבי השתפר לאחר כשלושה חודשי טיפול במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים "שניידר", שבחלק מהם הייתי מאושפזת. אני מדברת כבר קצת יותר עם חברותיי... אמי ואני מסתדרות מצוין, היא עזרה לי המון עם עניין ההתמודדות. הדיכאונות עדיין לא פסקו אך תוקפים אותי בתכיפויות נמוכות יותר.
התחלתי לפני כחודשיים לקבל לטיפולים עליהם הרופא המליץ לי, כמו הטיפול בקבוצות והייעוץ הדיאטטי, שהתקיימו בבית החולים. כמוכן, חייבו אותי לקחת תרופות נגד דיכאון ותוספי מינרלים וויטמינים. בטיפול בקבוצות הכרתי הרבה ילדים עם אותה "בעיה". עזרנו אחד לשני והסיפורים של כולם הצליחו לעודד אותי קצת. פתאום החיים לא נראים כל כך חסרי משמעות, פתאום לא הכל שחור ולבן.
כיום אני אוכלת לפי התפריט שהדיאטנית נתנה לי. המשפחה והחברות תומכים מתמיד ומנסים לשמור עליי כדי שאני לא אדרדר למצבי הקודם. הם לא מרשים לי לאכול פחות ממה שכתוב בתפריט. אני עדין חושבת שיש איפה להוריד ושאני צריכה לעצב את הגוף שלי, אבל אין לי ברירה, אני חייבת להשלים עם הגוף שלי. אני מבינה שאם אני לא אהיה שלמה עם עצמי אני אחזור למצבי הקודם ואפילו יותר גרוע, אני עלולה לגרום לעצמי נזק בלתי הפיך או אפילו למות. אם פעם לא היה איכפת לי למות אז היום זה שונה- אני אוהבת את החיים או לפחות לומדת לאהוב אותם. מכיוון שעליתי במשקל במהירות, נגרמו לי מספר בעיות: התנפחות הבטן, עצירות וכן יש לי בעיות לב. כדי לטפל בכל אלה אני עוברת טיפולים רפואיים אשר יכולים להציל ולרפא אותי.
חזר לי הכוח במקצת, לא בבת אחת, אבל מצבי הפיזי משתפר. התחלתי ללכת למכון כושר באופן מבוקר, לא בצורה אובססיבית כמו כשעוד הייתי חולה. אני כבר משתתפת בשיעורי ספורט. אני כבר פחות עייפה ואני חשה בפחות חולשות. מצבי בלימודים השתפר לאחר שבתקופת המחלה הידרדרתי מעט. בתקופת המחלה היה לי קשה מאוד להתרכז ובקושי הצלחתי לפתור בעיות, אך כיום אני מצליחה לבצע זאת עם מעט קושי.
אני ממש שמחה שסוף סוף מצב השיער והציפורניים השתפר. השיער והציפורניים גדלו קצת ונעשו יפים יותר, אך עדיין השיער נושר והציפורניים קצת חלשות ונשברות. פלומות השיער ירדו מעט, דבר שמאוד הקל עליי.
המחזור החודשי שלי עוד לא הגיע למרות שחשבתי שבעקבות הטיפול ההורמונאלי אותו אני מקבלת הוא יתייצב. אני ממש מודאגת מזה. אני רוצה להקים משפחה גדולה בעתיד בגלל שאני מאוד אוהבת ילדים, לכן אני ממש מקווה שאני לא אהיה עקרה (במיוחד אחרי שהרופא הסביר לי שאני עלולה להישאר עקרה בעקבות המחלה...).
אני מאושרת מזה שלקחתי את עצמי בידיים בזמן. ללא העזרה של המשפחה שלי העצות הטובות של הרופא שלי והתמיכה של הדיאטנית וקבוצת הטיפול שלי. לא הייתי מצליחה לעבור את זה. אם הייתי יודעת כבר בהתחלה שהכנסתי את עצמי לכל הסיפור הזה שהתוצאות יהיו כאלה, לא הייתי עושה את כל מה שעשיתי. החסרונות עלו על היתרונות (לא שהיו בכלל יתרונות) וכל מה שנגרם לי היה נזק אחד גדול!!!