כעבור משהו כמו שלושה חודשים ...
אחרי שהגיעו תוצאות הבדיקות ממש נבהלתי! הרופא אמר לי שיש לי התפתחות של משהו כמו אוסטיאופורוזיס ומחסור בסידן בעצמות כתוצאה מתזונה לקויה. דבר זה עלול לגרום לי לשברים תכופים של העצמות. התגלו לי בעיות קיבה, כליות וכבד. בנוסף, יש לי מחסור בגוף של כימיקלים חיוניים כמו כלוריד, נתרן ואשלגן וזוהי הסיבה להתכווצויות השרירים ולפעימות הלב הבלתי סדירות או איטיות מדי שפקדו אותי בזמן האחרון. תוצאות הבדיקות הדליקו למשפחתי "נורה אדומה" ולכן אימצנו את הטיפולים שהרופא המליץ לי עליהן.
מצבי השתפר לאחר כשלושה חודשי טיפול במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים "שניידר", שבחלק מהם הייתי מאושפזת. אני מדברת כבר קצת יותר עם חברותיי... אמי ואני מסתדרות מצוין, היא עזרה לי המון עם עניין ההתמודדות. הדיכאונות עדיין לא פסקו אך תוקפים אותי בתכיפויות נמוכות יותר.
התחלתי לפני כחודשיים לקבל לטיפולים עליהם הרופא המליץ לי, כמו הטיפול בקבוצות והייעוץ הדיאטטי, שהתקיימו בבית החולים. כמוכן, חייבו אותי לקחת תרופות נגד דיכאון ותוספי מינרלים וויטמינים. בטיפול בקבוצות הכרתי הרבה ילדים עם אותה "בעיה". עזרנו אחד לשני והסיפורים של כולם הצליחו לעודד אותי קצת. פתאום החיים לא נראים כל כך חסרי משמעות, פתאום לא הכל שחור ולבן.
כיום אני אוכלת לפי התפריט שהדיאטנית נתנה לי. המשפחה והחברות תומכים מתמיד ומנסים לשמור עליי כדי שאני לא אדרדר למצבי הקודם. הם לא מרשים לי לאכול פחות ממה שכתוב בתפריט. אני עדין חושבת שיש איפה להוריד ושאני צריכה לעצב את הגוף שלי, אבל אין לי ברירה, אני חייבת להשלים עם הגוף שלי. אני מבינה שאם אני לא אהיה שלמה עם עצמי אני אחזור למצבי הקודם ואפילו יותר גרוע, אני עלולה לגרום לעצמי נזק בלתי הפיך או אפילו למות. אם פעם לא היה איכפת לי למות אז היום זה שונה- אני אוהבת את החיים או לפחות לומדת לאהוב אותם. מכיוון שעליתי במשקל במהירות, נגרמו לי מספר בעיות: התנפחות הבטן, עצירות וכן יש לי בעיות לב. כדי לטפל בכל אלה אני עוברת טיפולים רפואיים אשר יכולים להציל ולרפא אותי.
חזר לי הכוח במקצת, לא בבת אחת, אבל מצבי הפיזי משתפר. התחלתי ללכת למכון כושר באופן מבוקר, לא בצורה אובססיבית כמו כשעוד הייתי חולה. אני כבר משתתפת בשיעורי ספורט. אני כבר פחות עייפה ואני חשה בפחות חולשות. מצבי בלימודים השתפר לאחר שבתקופת המחלה הידרדרתי מעט. בתקופת המחלה היה לי קשה מאוד להתרכז ובקושי הצלחתי לפתור בעיות, אך כיום אני מצליחה לבצע זאת עם מעט קושי.
אני ממש שמחה שסוף סוף מצב השיער והציפורניים השתפר. השיער והציפורניים גדלו קצת ונעשו יפים יותר, אך עדיין השיער נושר והציפורניים קצת חלשות ונשברות. פלומות השיער ירדו מעט, דבר שמאוד הקל עליי.
המחזור החודשי שלי עוד לא הגיע למרות שחשבתי שבעקבות הטיפול ההורמונאלי אותו אני מקבלת הוא יתייצב. אני ממש מודאגת מזה. אני רוצה להקים משפחה גדולה בעתיד בגלל שאני מאוד אוהבת ילדים, לכן אני ממש מקווה שאני לא אהיה עקרה (במיוחד אחרי שהרופא הסביר לי שאני עלולה להישאר עקרה בעקבות המחלה...).
אני מאושרת מזה שלקחתי את עצמי בידיים בזמן. ללא העזרה של המשפחה שלי העצות הטובות של הרופא שלי והתמיכה של הדיאטנית וקבוצת הטיפול שלי. לא הייתי מצליחה לעבור את זה. אם הייתי יודעת כבר בהתחלה שהכנסתי את עצמי לכל הסיפור הזה שהתוצאות יהיו כאלה, לא הייתי עושה את כל מה שעשיתי. החסרונות עלו על היתרונות (לא שהיו בכלל יתרונות) וכל מה שנגרם לי היה נזק אחד גדול!!!
אחרי שהגיעו תוצאות הבדיקות ממש נבהלתי! הרופא אמר לי שיש לי התפתחות של משהו כמו אוסטיאופורוזיס ומחסור בסידן בעצמות כתוצאה מתזונה לקויה. דבר זה עלול לגרום לי לשברים תכופים של העצמות. התגלו לי בעיות קיבה, כליות וכבד. בנוסף, יש לי מחסור בגוף של כימיקלים חיוניים כמו כלוריד, נתרן ואשלגן וזוהי הסיבה להתכווצויות השרירים ולפעימות הלב הבלתי סדירות או איטיות מדי שפקדו אותי בזמן האחרון. תוצאות הבדיקות הדליקו למשפחתי "נורה אדומה" ולכן אימצנו את הטיפולים שהרופא המליץ לי עליהן.
מצבי השתפר לאחר כשלושה חודשי טיפול במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים "שניידר", שבחלק מהם הייתי מאושפזת. אני מדברת כבר קצת יותר עם חברותיי... אמי ואני מסתדרות מצוין, היא עזרה לי המון עם עניין ההתמודדות. הדיכאונות עדיין לא פסקו אך תוקפים אותי בתכיפויות נמוכות יותר.
התחלתי לפני כחודשיים לקבל לטיפולים עליהם הרופא המליץ לי, כמו הטיפול בקבוצות והייעוץ הדיאטטי, שהתקיימו בבית החולים. כמוכן, חייבו אותי לקחת תרופות נגד דיכאון ותוספי מינרלים וויטמינים. בטיפול בקבוצות הכרתי הרבה ילדים עם אותה "בעיה". עזרנו אחד לשני והסיפורים של כולם הצליחו לעודד אותי קצת. פתאום החיים לא נראים כל כך חסרי משמעות, פתאום לא הכל שחור ולבן.
כיום אני אוכלת לפי התפריט שהדיאטנית נתנה לי. המשפחה והחברות תומכים מתמיד ומנסים לשמור עליי כדי שאני לא אדרדר למצבי הקודם. הם לא מרשים לי לאכול פחות ממה שכתוב בתפריט. אני עדין חושבת שיש איפה להוריד ושאני צריכה לעצב את הגוף שלי, אבל אין לי ברירה, אני חייבת להשלים עם הגוף שלי. אני מבינה שאם אני לא אהיה שלמה עם עצמי אני אחזור למצבי הקודם ואפילו יותר גרוע, אני עלולה לגרום לעצמי נזק בלתי הפיך או אפילו למות. אם פעם לא היה איכפת לי למות אז היום זה שונה- אני אוהבת את החיים או לפחות לומדת לאהוב אותם. מכיוון שעליתי במשקל במהירות, נגרמו לי מספר בעיות: התנפחות הבטן, עצירות וכן יש לי בעיות לב. כדי לטפל בכל אלה אני עוברת טיפולים רפואיים אשר יכולים להציל ולרפא אותי.
חזר לי הכוח במקצת, לא בבת אחת, אבל מצבי הפיזי משתפר. התחלתי ללכת למכון כושר באופן מבוקר, לא בצורה אובססיבית כמו כשעוד הייתי חולה. אני כבר משתתפת בשיעורי ספורט. אני כבר פחות עייפה ואני חשה בפחות חולשות. מצבי בלימודים השתפר לאחר שבתקופת המחלה הידרדרתי מעט. בתקופת המחלה היה לי קשה מאוד להתרכז ובקושי הצלחתי לפתור בעיות, אך כיום אני מצליחה לבצע זאת עם מעט קושי.
אני ממש שמחה שסוף סוף מצב השיער והציפורניים השתפר. השיער והציפורניים גדלו קצת ונעשו יפים יותר, אך עדיין השיער נושר והציפורניים קצת חלשות ונשברות. פלומות השיער ירדו מעט, דבר שמאוד הקל עליי.
המחזור החודשי שלי עוד לא הגיע למרות שחשבתי שבעקבות הטיפול ההורמונאלי אותו אני מקבלת הוא יתייצב. אני ממש מודאגת מזה. אני רוצה להקים משפחה גדולה בעתיד בגלל שאני מאוד אוהבת ילדים, לכן אני ממש מקווה שאני לא אהיה עקרה (במיוחד אחרי שהרופא הסביר לי שאני עלולה להישאר עקרה בעקבות המחלה...).
אני מאושרת מזה שלקחתי את עצמי בידיים בזמן. ללא העזרה של המשפחה שלי העצות הטובות של הרופא שלי והתמיכה של הדיאטנית וקבוצת הטיפול שלי. לא הייתי מצליחה לעבור את זה. אם הייתי יודעת כבר בהתחלה שהכנסתי את עצמי לכל הסיפור הזה שהתוצאות יהיו כאלה, לא הייתי עושה את כל מה שעשיתי. החסרונות עלו על היתרונות (לא שהיו בכלל יתרונות) וכל מה שנגרם לי היה נזק אחד גדול!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה