כעבור חודשיים...
בחודשיים האחרונים התעלפתי 3 פעמים, לחץ הדם שלי היה נמוך, פעימות הלב שלי היו איטיות. העור שלי, במיוחד בכפות הידיים, קיבל גוון צהוב-כתום. למרות החולשה ביקשתי מאמי לרשום אותי למכון כושר. התחלתי ללכת כל יום ולהתאמן במשך 3 שעות- על המכשירים, הליכון, משקולות ושיעורי אירובי. כאשר התעמלתי הרגשתי רע מאוד אך הסתרתי זאת כדי שלא יפסיקו לי את המנוי. אני מקפידה למדוד לי היקפים ומקווה שבאמצעות האימונים בחדר הכושר אוכל להוריד אותם.
אמא שלי התחילה לחשוד שעובר עליי משהו... התברר לי שהיא עקבה אחריי בחשאיות. במהלך המעקבים אמי תפסה אותי, לצערי, לוקחת תרופות משלשלות ותרופות המעודדות הקאה הגורמות לי להקיא את המזון שאכלתי.
אמא שלי ערכה איתי שיחה ובמהלכה התוודיתי שהפסקתי לקבל ווסת בארבעת החודשים האחרונים. אמי נבהלה מאוד ולקחה אותי לפגישה עם הרופא.
הרופא בדק אותי וראיתי כי הוא מודאג מאוד. הוא קרא לאמי פנימה וסיפר לי ולה כי הובחנה אצלי מחלת האנורקסיה נרבוזה. נבהלתי. בכיתי. רציתי למות. פחדתי מאוד מהתגובה של המשפחה, החברים והמורות.
הרופא פחד שחסרים לי מספר חומרים בגוף וכן כי אני סובלת מבעיות הורמונאליות שונות ועל כן שלח אותי למספר בדיקות כדי לאבחן את מידת הנזק שנגרם: בדיקת דם, בדיקת כליות, כבד ובלוטות המגן, רמות הורמונים מסוימים, רמת הויטמינים והמינרלים במזון שאכלתי, הימצאות סמים בגוף, בעיות עיכול סוגי מזון מסוימים, כמו מוצרי חלב ועוד כמה בדיקות שאני כבר לא זוכרת.
הרופא אמר שיכולים להיות לי סיבוכים רבים שיכולים אפילו לגרום לי למוות. הוא אמר ש-5%-10% מהסובלים מאנורקסיה נרבוזה מתים, מחציתם מתאבדים כתוצאה מדיכאון.
הרופא הציע לי מספר טיפולים. הוא אמר שאין תרופות ספציפיות לטיפול באנורקסיה נרבוזה. מקובל שילוב של יועץ וטיפול תרופתי בהתאם למצב המטופל...הוא אמר שמי שסובל מחששות ודיכאון צריך לקבל תרופות נגד דיכאון. מי שאיבד משקל רב, יזדקק לתוספי מינרלים וויטמינים. בגלל שסבלתי גם מחששות ודיכאון וגם איבדתי משקל רב הוא המליץ לי לשלב בין שני טיפולים אלו . הוא אמר גם שאני יכולה לקבל יעוץ אמוציונלי ושאני יכולה לבחור אם אני מעדיפה טיפול אישי או טיפול בקבוצה, בו סיפור הצלחה של אחד יעודד אותי. בנוסף הרופא אמר שיעזור לי טיפול משפחתי וכן יעוץ דיאטטי, תוך קבלת הדרכה צמודה מתזונאי מוסמך, שיתכנן לי תפריט המתאים לי ביותר בהתאם למצבי.
הרופא הזהיר אותי שיש סיכוי רב שאני אעלה במשקל במהירות. דבר זה עלול לגרום לי לבעיות, כגון: התנפחות הבטן, עצירות, בעיות לב ועוד.
פחדתי מאוד לעלות במשקל, לא רציתי לא לאהוב את הגוף שלי שוב פעם.
בהתחלה חשבתי ל"עבוד" על אמי ולהמשיך בדיאטה של עצמי, אך פתאום הבנתי שאת הטיפול אני מחויבת לקבל בבית החולים בחלק מהזמן אהיה נאושפזת במשך כל היום ובחלק מהזמן אגיע לשם משמונה בבוקר עד 4 אחה"צ. דבר זה יחייב אותי לקבל טיפולים אלו
כשחזרנו הביתה אמא שלי דיברה איתי והבטיחה לי שהיא תעזור לי בכל ושיהיה לי גוף יפה. היא הבטיחה שהיא לעולם לא תעזוב אותי!!! בכיתי ה-מ-ו-ן בגלל שפחדתי מאוד. לא ידעתי מה לעשות. הייתי מאוד מבולבלת ולכן הלכתי לשון. אחרי שקמתי הבנתי את המצב. הבנתי שאני מזיקה לעצמי ושאני לא יכולה להמשיך כך. פתאום קלטתי שכולם רק רוצים לעזור לי ולכן כדאי לי לשמוע בקולם של אמי והרופא. הם באמת רוצים בטובתי ועושים הכל מתוך אהבה.
פתאום נזכרתי בחברים שלי . נזכרתי שלא ראיתי אותם הרבה זמן והתחלתי להתגעגע.
רציתי להתקשר לבר, החברה הכי טובה שלי, אבל לא היה לי כוח ולא סבלנות. נשבר לי מהחיים!!! אוף אין לי כוח לעוד פגישות עם הרופא המעצבן הזה....
בחודשיים האחרונים התעלפתי 3 פעמים, לחץ הדם שלי היה נמוך, פעימות הלב שלי היו איטיות. העור שלי, במיוחד בכפות הידיים, קיבל גוון צהוב-כתום. למרות החולשה ביקשתי מאמי לרשום אותי למכון כושר. התחלתי ללכת כל יום ולהתאמן במשך 3 שעות- על המכשירים, הליכון, משקולות ושיעורי אירובי. כאשר התעמלתי הרגשתי רע מאוד אך הסתרתי זאת כדי שלא יפסיקו לי את המנוי. אני מקפידה למדוד לי היקפים ומקווה שבאמצעות האימונים בחדר הכושר אוכל להוריד אותם.
אמא שלי התחילה לחשוד שעובר עליי משהו... התברר לי שהיא עקבה אחריי בחשאיות. במהלך המעקבים אמי תפסה אותי, לצערי, לוקחת תרופות משלשלות ותרופות המעודדות הקאה הגורמות לי להקיא את המזון שאכלתי.
אמא שלי ערכה איתי שיחה ובמהלכה התוודיתי שהפסקתי לקבל ווסת בארבעת החודשים האחרונים. אמי נבהלה מאוד ולקחה אותי לפגישה עם הרופא.
הרופא בדק אותי וראיתי כי הוא מודאג מאוד. הוא קרא לאמי פנימה וסיפר לי ולה כי הובחנה אצלי מחלת האנורקסיה נרבוזה. נבהלתי. בכיתי. רציתי למות. פחדתי מאוד מהתגובה של המשפחה, החברים והמורות.
הרופא פחד שחסרים לי מספר חומרים בגוף וכן כי אני סובלת מבעיות הורמונאליות שונות ועל כן שלח אותי למספר בדיקות כדי לאבחן את מידת הנזק שנגרם: בדיקת דם, בדיקת כליות, כבד ובלוטות המגן, רמות הורמונים מסוימים, רמת הויטמינים והמינרלים במזון שאכלתי, הימצאות סמים בגוף, בעיות עיכול סוגי מזון מסוימים, כמו מוצרי חלב ועוד כמה בדיקות שאני כבר לא זוכרת.
הרופא אמר שיכולים להיות לי סיבוכים רבים שיכולים אפילו לגרום לי למוות. הוא אמר ש-5%-10% מהסובלים מאנורקסיה נרבוזה מתים, מחציתם מתאבדים כתוצאה מדיכאון.
הרופא הציע לי מספר טיפולים. הוא אמר שאין תרופות ספציפיות לטיפול באנורקסיה נרבוזה. מקובל שילוב של יועץ וטיפול תרופתי בהתאם למצב המטופל...הוא אמר שמי שסובל מחששות ודיכאון צריך לקבל תרופות נגד דיכאון. מי שאיבד משקל רב, יזדקק לתוספי מינרלים וויטמינים. בגלל שסבלתי גם מחששות ודיכאון וגם איבדתי משקל רב הוא המליץ לי לשלב בין שני טיפולים אלו . הוא אמר גם שאני יכולה לקבל יעוץ אמוציונלי ושאני יכולה לבחור אם אני מעדיפה טיפול אישי או טיפול בקבוצה, בו סיפור הצלחה של אחד יעודד אותי. בנוסף הרופא אמר שיעזור לי טיפול משפחתי וכן יעוץ דיאטטי, תוך קבלת הדרכה צמודה מתזונאי מוסמך, שיתכנן לי תפריט המתאים לי ביותר בהתאם למצבי.
הרופא הזהיר אותי שיש סיכוי רב שאני אעלה במשקל במהירות. דבר זה עלול לגרום לי לבעיות, כגון: התנפחות הבטן, עצירות, בעיות לב ועוד.
פחדתי מאוד לעלות במשקל, לא רציתי לא לאהוב את הגוף שלי שוב פעם.
בהתחלה חשבתי ל"עבוד" על אמי ולהמשיך בדיאטה של עצמי, אך פתאום הבנתי שאת הטיפול אני מחויבת לקבל בבית החולים בחלק מהזמן אהיה נאושפזת במשך כל היום ובחלק מהזמן אגיע לשם משמונה בבוקר עד 4 אחה"צ. דבר זה יחייב אותי לקבל טיפולים אלו
כשחזרנו הביתה אמא שלי דיברה איתי והבטיחה לי שהיא תעזור לי בכל ושיהיה לי גוף יפה. היא הבטיחה שהיא לעולם לא תעזוב אותי!!! בכיתי ה-מ-ו-ן בגלל שפחדתי מאוד. לא ידעתי מה לעשות. הייתי מאוד מבולבלת ולכן הלכתי לשון. אחרי שקמתי הבנתי את המצב. הבנתי שאני מזיקה לעצמי ושאני לא יכולה להמשיך כך. פתאום קלטתי שכולם רק רוצים לעזור לי ולכן כדאי לי לשמוע בקולם של אמי והרופא. הם באמת רוצים בטובתי ועושים הכל מתוך אהבה.
פתאום נזכרתי בחברים שלי . נזכרתי שלא ראיתי אותם הרבה זמן והתחלתי להתגעגע.
רציתי להתקשר לבר, החברה הכי טובה שלי, אבל לא היה לי כוח ולא סבלנות. נשבר לי מהחיים!!! אוף אין לי כוח לעוד פגישות עם הרופא המעצבן הזה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה